ויצו משה וגו׳. כבר ביארנו דפרשה הקודמת היתה פתיחה לברית הבא. שנקרא ברית שבערבות מואב. והן הברכות והקללות. וא״כ היה למשה רבינו להתחיל והיה אם שמוע תשמעו וגו׳. אבל באשר שזה הברית נשנה עוד הפעם בהר גרזים והר עיבל מפי הלוים. ע״כ סידר משה רבינו עפ״י ה׳ סדר מעשה ה״ג וה״ע. דשם מתחלה כתבו על האבנים ואח״כ אמרו בו״ק כדאי׳ במס׳ סוטה דל״ו. וכן עשה משה רבינו בע״מ הזהיר תחלה על מעשה האבנים ואח״כ כרת הברית. וי״ל עוד דלפנינו יבואר דכריתת ברית שבהר גרזים והר עיבל היה שאז נבחרו להיות לאור גוים. והיה התחלה לזה כתיבת האבנים ובנין המזבח והשלמים. ולזה התכלית הגיע התוכחה והפזור הרב של ישראל כאשר יבואר. מש״ה הקדים משה רבינו ענין האבנים לכריתת ברית של התוכחה:
קריאה במקור
העמק דבר על דברים · פרק 27 · פסוק 1
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
וזקני ישראל. לא הסכין משה רבינו לדבר לישראל בצירוף אחרים. רק כאן. בשביל דבבואם לידי מעשה הר גרזים וה״ע אחר פטירת משה. יהיו המה המדברים אלו הדברים. ע״כ צירף משה כאן אותם עמו:
את העם. היינו המון ישראל שאין בהם כח ללמוד ולדקדק בתלמוד שעליה תסוב הברית. מכ״מ עליהם לראות שיהי׳ נשמר כל המצוה במעשה. והיינו והיה ביום אשר וגו׳:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 14b8503e20bcba1db1cad5c54cbe618de29b8383f56b2bec52c67f8a37a09feb