העמק דבר על דברים · פרק 11 · פסוק 8

ושמרתם את כל המצוה. הוסיף להזהיר בכלל אהבת ה׳ הנוגע ליחוד המעשה כמש״כ לעיל ו׳ כ״ה עה״פ וצדקה תהיה לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה הזאת וגו׳ דמשמעו שם לפי הענין הכנות ודקדוקי מצוה אע״ג שאינם מעיקר המצוה. וכן כאן פי׳ ושמרתם את כל המצוה היינו תמצית המצוה ודקדוקיה. והוא ג״כ ענף מאהבת ה׳ במעשה. ובמדרש פ׳ נצבים עה״פ כי המצוה הזאת הביא דרשה כי חיים הם למוצאיהם. למי שממציא אותן שנאמר כל המצוה עד שתכלה כל המצוה נראה דכיון למש״כ לממציא אותן לתכליתו בכל הדקדוקים והידורים אע״ג שאינו מעכב. וע״ז אמר הכתוב כי חיים הם. דאי׳ בסוכה דל״ח א׳ שירי מצוה מעכבין את הפורענות דגוף המצוה שכרה בעוה״ב. אבל שכר שירי מצוה בעוה״ז. וזהו כי חיים הם למוצאיהם למי שממציא אותן. עוד אי׳ במדרש שם כי המצוה הזאת. כל המתחיל במצוה ואינו גומרה גורם שיקבור אשתו ובניו כו׳ מפרשי כי המצוה הזאת. הגומר המצוה עד סוף. וגם זה נכלל באזהרה דכאן ושמרתם את כל המצוה דמי שהחל במצוה אע״ג שאפשר לעשות ביד אחרים עליו לשמור כולה. וכ״ז בגדר אהבת ה׳ במעשה. ואמרה תורה ע״ז שני גמולים מיוחדים:

למען תחזקו ובאתם וגו׳. זהו על פי׳ הראשון דכל המצוה משמעו דקדוקי ושירי מצוה. והיא מעכבת את הפורענות וזהו למען תחזקו וגו׳ שלא יפול לבבכם וכדומה ענינים המחלישים: