העמק דבר על דברים · פרק 33 · פסוק 17

בכור שורו. שור הוא משפיע גדול לתבואה כדכתיב ורב תבואות בכח שור. ע״כ כינה השפעת שבט יוסף לשור. ובכור שור הוא המובחר שבמשפיעים ובאשר שהיה יוסף מצוין בגמ״ח ובהשפעת כל טוב ע״כ כינה אותו בכור שור כמו בכור מות דמשמעו המיתה המצוינת:

הדר לו. מתקבל לפניו. משום דיש משפיע טוב אבל באמת אינו איש חסד. אלא שבא להתיהר או לשאר ענין הנוגע לו. וא״כ אין הצדק שהוא עושה מתקבל לו. משא״כ מי שהוא בטבעו נדיב לב וטוב המזג אז גם השפעתו מתקבל והדר לו. וכמו שאמר איוב צדק לבשתי וילבשני. פי׳ לבוש צדק שלבשתי הלבישני היה נאה ומתקבל כדרך איש עשיר שלובש בגד יקר מתקבל עליו מה שאין כן אם ילבישהו הדיוט ועני לא יהא מלבישו. ואמרה תורה דבכור שורו של יוסף הדר לו. באשר כי באמת הוא בעל חסד בטבע כידוע מדתו של יוסף בס׳ בראשית מ״ה ד׳ ומ״ח ט״ז ובכ״מ. וכן הליכות אותו שבט כמו שהעידו מלכי ארם שאמרו על מלך ישראל ידענו כי מלכי חסד המה. ועי׳ מש״כ בס׳ שמות בפ׳ מזבח קטרת ומש״ה השפעתו הדר לו:

וקרני ראם קרניו. אע״ג שיוסף הוא טוב המזג. שמא נאמר שהוא אינו יכול לעשות גבורות במלחמה כטבע חלושי המזג שאינם יכולים להרוג ולאבד כפי הנדרש למלחמה. ע״כ אמר וקרני ראם קרניו. לנגח בכח. ומשום דשור אע״ג שמנגח אין נגיחתו נוגעת למרחוק כי קרניו קטנות מש״ה המשיל לקרני ראם שמנגח למרחוק והיינו שאמר בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ. שיגיע עד קצה א״י:

והם רבבות אפרים. זה יהושע שנגע במלחמתו מקצה א״י עד קצהו:

והם אלפי מנשה. זה ירבעם בן יהוא מלך ישראל. והוא משבט מנשה כמבואר ברבה פ׳ ויחי. והוא כבש כל א״י מיד מלכי ארם עד שהשיב גם חמת ליהודה. ואע״ג שלא נשאר לו בעלי מלחמה כי אם עשרת אלפים רגלי ככתוב במלכים ב׳ י״ג מכ״מ נגח עד אפסי ארץ: