ארץ אשר וגו׳. הוסיפה תורה לומר דגם בזה אינו שוה לכל מדינות. אע״ג שנדרשים לגשם להשקות השדות מכ״מ אין להם דאגה מזה. בטבע המדינה להיות גשם בעתו. משא״כ א״י ה׳ אלהינו דורש אותה. אינו נותן גשמים אלא עפ״י חקירה לפי המעשים:
קריאה במקור
העמק דבר על דברים · פרק 11 · פסוק 12
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
תמיד עיני ה׳ וגו׳. ולא עוד אלא אפילו כבר היה גשם ותבואת השדה כבר בא לברכה מכ״מ עדיין השגחת ה׳ שולטה בה:
מראשית השנה ועד אחרית שנה. דכמה מאורעות מזדמנים. וכדאי׳ ברבה פ׳ זו דבימי רפב״י היה מקום א׳ שהעכברים אכלו התבואה שבגורן עד שעשרו כראוי. ובירושל׳ ברכות פ״ט אי׳ ע״ז המקרא דאי אין מוציאין מעשרות כראוי ה״ז כתיב המביט לארץ ותרעד. והרבה שלוחים למקום. וא״כ נדרשת לעולם לברכת ה׳ שתהי ארץ זבת חו״ד. ולא מועיל הנתינה לאבות. על כן מסיים והיה אם שמע וגו׳. [והיה ראוי להיות פרשה אחת עם הקודם. שהרי ענין אחד הוא אבל משום דפ׳ והיה אם שמוע כבר כתובה בתפלין וכאן נכתבה בס״ת מש״ה כתיב בפ׳ בפ״ע]:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 14b8503e20bcba1db1cad5c54cbe618de29b8383f56b2bec52c67f8a37a09feb