העמק דבר על דברים · פרק 32 · פסוק 9

כי חלק ה׳ עמו. המה מצוינים שבדור כדאיתא בב״מ דל״ג והגד לעמי פשעם אלו ת״ח ולבית יעקב חטאתם אלו ע״ה. ככה נמשלו גדולי האומה לחלק ה׳ שהוא דבר חשוב אשר נפרד מהכלל:

יעקב חבל נחלתו. כלל האומה נמשלה לחבל שהוא מפותל מהרבה חוטים. וכך פי׳ בספרי מה חבל זה משולש כך הי׳ יעקב שלישי לאבות כו׳. ולפי דרכנו המשל כמו חבל עב שיש בו רבבות אלפי חוטים דקים ולמעלה המה מפותלים יפה ולמטה הם נפרדים כל חוט בפני עצמו. כך הקב״ה כ״י הוא ית׳ נשמתא דנשמתין וכל נשמות ישראל למעלה מקושרי׳ המה. ולמטה לכל אחד נשמה בפ״ע. ומש״ה נקראו ישראל גוי אחד שמאוחדים המה בשרשן למעלה. וע׳ מש״כ בס׳ בראשית מ״ט כ״ד ובס׳ ויקרא י״ט י״ח. ומש״ה העמיד הקב״ה שבעים אומות נגד שבעים משפחות להראות כי אנו בניו ויקרים בעיננו עד שעושה אותם נגד שבעים אומות מצוקי עולם ומלואו ובזה נקראים בשם המיוחד בניך. ועל הקב״ה נאה לומר אביך. אשר כל מעיינו ועסקיו הם לבניו באשר המה חלק ממנו. ובאשר זה הענין עצמו לא כמו שהוא נכתב הוא נקרא ומתפרש ויש להרחיב הדברים לפי ערך המפרש והשומע מש״ה כתיב באב ויגדך לפי ערכו. ובזקניך ויאמרו לך. וכמו שכתבנו בביאור אמירה. הרחבת דברים להסביר יותר לפי כח השומע: