העמק דבר על דברים · פרק 8 · פסוק 7

כי ה׳ אלהיך וגו׳. הוסיף המקרא להשריש אמונה זו בלבבינו שע״י דברות שפתינו אנחנו ניזונים שהרי אפי׳ בא״י שעיקר פרנסת הארץ באה ע״י עבודת קרבנות מכ״מ מ״ע לברך את ה׳ אחר המזון. וזהו כדי להמשיך ברכת הארץ כדאי׳ בב״מ דקט״ו דהקדש טעון ברכה שנא׳ ואכלת ושבעת וברכת את ה׳ וגו׳. מזה יש ללמוד דבגלות שאין קרבנות עלינו להרבות תפלות וברכות וכל מוצא דבר ה׳ כדי שיהיה בזה מקור חיי ישראל. עוד י״ל דמש״ה נסמך ישיבת א״י לכאן אע״ג שמדבר על שעה שאנחנו בחו״ל כמו שהיינו במדבר. ללמדנו בזה דאפי׳ בהיותנו בחו״ל הרי אנחנו מחויבים להזכיר בברהמ״ז ברכת הארץ. דאע״ג דכ״ז שלא נכנסנו לא״י לא ברכנו על הארץ כמבואר בברכות דמ״ח יהושע תיקן ברכת הארץ מכ״מ אחר שנכנסנו עלינו לברך עליה אע״ג שאין אנו עליה:

ארץ נחלי מים. אע״ג שאין כל א״י מלאה נחלי מים וכמבואר בסוף פ׳ זו לא כארץ מצרים וגו׳ וע״כ נקראת נלאה בתהלים ס״ח. אבל מכ״מ יש מקומות מבורכים במים כמו סמוך לירדן וכדומה:

עינות ותהומות. כמו עיר שכם שמלאה עינות מים: