ועבדתם שם אלהים אחרים. לא מצד הכרח. כאשר לא מצינו שסנחריב ונ״נ הכריחו את ישראל לע״ז זולת את הצלם שהיה לכבודו אבל כדי להחטיא את ישראל לא שמו לב. רק ישראל בעצמם בבואם למדינה אחרת וכסבורים שקיום אותה אומה תלוי בע״ז שלהם וגם יהיו סבורים ישראל אשר השגחת ה׳ כבר סרה מעליהם וכמו שאמר ירמיה הנביא מדוע אמרו עמי רדנו והארכנו הרבה בזה בתוכתה דפ׳ בחקתי עה״פ והנשארים בכם וגו׳ ע״כ יהיו רואים בדעתם שמוכרחים המה לעבוד ע״ז של אותה אומה יהי׳ מה של עץ ואבן. וכבר מבואר בתוכחה שם מה שיסבב הקב״ה להראות לישראל אשר עוד השגחתו ית׳ עליהם ולא יאבדו תקוה מלשוב לתורתו ועבודתו גם בגולה. וע״ז סיים משה בנבואה בדבר ה׳. (כט) ובקשתם משם וגו׳ כי תדרשנו וגו׳. שבאמת ירצו מאד לשוב להשתעבד לה׳ כאשר יראו שאין טבע ארצות אחרות טוב להם ואמרו אלכה ואשובה אל אישי הראשון כי טוב לי אז מעתה אבל כ״ז אינה תשובה מאהבה. וע״כ לא כתיב כאן עד ה׳ אלהיך. כי באמת לא הגיעו אז למעלה זו:
קריאה במקור
העמק דבר על דברים · פרק 4 · פסוק 28
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 14b8503e20bcba1db1cad5c54cbe618de29b8383f56b2bec52c67f8a37a09feb