אז יבדיל משה וגו׳. בעת שהיה משה עסוק ללמד בישראל חק ומשפט היינו תורת העיון להוציא הלכות חדשות למעשה עשה פעולה שבזה ימצאו חפץ בתורת העיון. ומש״ה נסמך לזה המעשה וזאת התורה אשר שם משה לפני ב״י. אשר אין לו ענין כאן לפי הנראה. אבל יבואר שם עפ״י סוגית הגמ׳ דפי׳ אשר שם משה היינו כח העיון והחידוש. ומעתה יבואר כי המעשה שנזדרז משה להבדיל ערים בעה״י וידוע שאין קולטות עד שיבחרו שלש ערים בא״י ומכ״מ הזדרז משה להבדילם כדי להורות להזדרז לעיון הלכה חדשה טרם הגיע המעשה לידנו. משום שבזה בטוח יותר שתצא נקיה משגגה מאשר יכריח הענין להוציא ההוראה בשעה שאירע המעשה . וכך הזדרז משה רבינו להכין שלש ערים שנצרך ג״כ עיון והשגחה שיהיה עפ״י ההלכות המבוארות במס׳ מכות פ״ב ולא בנקל הי׳ למצוא ערים המסוגלות לזה. כמש״כ בס׳ במדבר ל״ה י׳. ומזה נלמוד לעיון הלכה. ועפ״י דברינו יובן דרשת חז״ל על מקרא הסמוך:
קריאה במקור
העמק דבר על דברים · פרק 4 · פסוק 41
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 14b8503e20bcba1db1cad5c54cbe618de29b8383f56b2bec52c67f8a37a09feb