העמק דבר על דברים · פרק 33 · פסוק 20

ברוך מרחיב גד. אין הכונה שחלק גד היה רחב מכל השבטים שהרי לפי הנראה הגיע לחצי שבט מנשה יותר וגם אין שייך לשון הנראה על חלקו המגיע לו. אלא פי׳ מרחיב גד שנטל יותר מחלקו שהרי תניא בספרי פר׳ ברכה שמת משה בהר נבו בחלק ראובן ונקבר בגי בחלק גד ככתוב כי שם חלקת מחוקק ספון והאיך מצומצם ההר לשני שבטים. אלא כך הדבר שאותו המקום הוא נגד בית פעור. ולא ירשו בני ראובן משום יראת עבודת כוכבים זו שכחה רב להמשיך את ישראל כמש״כ לעיל ד׳ מ״ו בשם הספרי. אבל גד הרחיב חלקו:

כלביא שכן. בלי פחד:

וטרף זרוע אף קדקוד. שהיה לו לירא מזרוע מואב יושבים על הספר. ומעבודת כובבים פעור שכח דעת עבודת כוכבים זו רב להמשיך לב ישראל. ע״ז אמר אשר גד טרף זרוע מואב אף קדקוד של פעור ובשביל שכח הדעת הוא בעורף מש״ה המשילו בקדקוד. ומפרש בטחונו