העמק דבר על דברים · פרק 6 · פסוק 3

ושמעת ישראל. תשמע להבין בשכל וזהו דיוק ישראל. הוא אדם המעלה כמש״כ בס׳ בראשית ל״ה י׳:

ושמרת לעשות אשר ייטב לך. שתהא אותה מצוה שתבור לך מצוה שיש בה גמ״ח ג״כ. וכדאי׳ בירושלמי שם אחר מאמר ריב״ב מי שייחד לו מצוה ולא עבר מימיו. אמר מר עוקבא כגון כבוד או״א. באשר היא תדירית ומאכלת פירות בעוה״ז וכו׳ והיינו ואשר תרבון מאד כאשר דבר וגו׳. שרוצה הקב״ה להנות אותך גם בעוה״ז. [והנה פי׳ החקים והמשפטים בפ׳ זו הוא כמש״כ כ״פ דהם חקי התורה והחקירות שיצא מהם והוא תלמוד. איברא בב״ק דפ״ז א׳ אי׳ דרי״א סומא פטור מכל מצות. ומפרש ר״ש בריה דר״א מ״ט דר״י א״ק וזאת המצוה החקים והמשפטים כל שישנו במשפטים ישנו במצות וחקים כל שאינו במשפטים כו׳ מבואר דמפרשי משפטים ד״מ שבין אדם לחבירו. ונראה שהוא כונה שניה ומדויק ביחוד כאן דכתיב בסמוך לשמור את כל חקתיו ומצותיו וגו׳ וג״ז משפטיו. ומזה למד עוד כונה שהוא בין אדם לחבירו מש״ה לא שייך להבטחה זו כאן שתהא גורר לקיים דינים שבין אדם לחבירו]: