העמק דבר על דברים · פרק 21 · פסוק 10

כי תצא למלחמה על אויביך. בפרשה הקודמת למדנו שני אופני מלחמות. א׳ במלחמת תנופה שיוצאים במחנה מול מחנה. ובזה כתיב כי תצא למלחמה על אויבך וראית סוס וגו׳. ב׳ שמצירים על עיר ובזה כתיב כי תצור על עיר. ומדכתיב כאן כי תצא למלחמה על אויבך. מבואר דמיירי באופן הראשון. ולא כמש״כ הראב״ע. מעתה יש להבין דלפי הנראה ענין פרשה זו שייך יותר במלחמת מצור על עיר מלאה אנשים ונשים וכשנפתחה והרי רואה אשה יפ״ת. משא״כ כשיוצאים במלחמה בשדה מה לנשים בשם. אבל כבר ביארנו בס׳ בראשית י״ד ט״ז שדרכם היה באוה״ע. בעת שיוצאים בחורים למלחמה. יוצאות ג״כ נשים יפות מקושטות ועומדות לינשא. ומי בחור שמזדרז במלחמה ורוח גבורה נוספה בו. קופצות עליו נשים היפות. ועפ״י זה מתחרים הבחורים בעוז. והיינו דכתיב שמלת שביה. ומשמעות שמלה בכ״מ בגד חשוב כמו ושמת שמלותיך עליך. ומשום שהיו מתקשטות וכשלוקחים אותן בשביה נמצאות בקישוטן. משא״כ במלחמת מצור ואין הבחורים עושים מלחמה ודבר גבורה ומה להנשים להתקשט אז בשעת השבי:

ונתנו ה׳ אלהיך בידך. לאחר גמר המלחמה וכבר עברה עת הסכנה. משא״כ כשעוד המלחמה לפניהם אלא מכל מקום הוא שובה כמה אנשים ונשים. אז מחויב האדם להסיח דעת מדברי אישות כמש״כ הרמב״ם הלכות מלכים פרק ז׳ הט״ז: