העמק דבר על דברים · פרק 32 · פסוק 11

כנשר וגו׳. עתה מבאר היאך נקרא הקב״ה עשך. ומשמעות עשיה ביארנו כ״פ תקון והעמדה על צורת הדבר. והנה הנשר דרכו להעמיד אפרוחיו על צורת נשר המיוחדת לו כמו כל אם המעמדת ילדיה על צורתם. והנשר צורתו המיוחדת הוא לעוף בשמים ע״כ דרכו כאשר הוא וגוזליו רחוק מן הקן. ובשעה שמתעורר לשוב לקנו עם גוזליו. אע״ג שהיה אפשר לו להלוך עמהם ברגל או לפרוח עמהם קרוב לארץ. והיה מקבל את גוזליו על ראש מטות כנפיו שהרי אין לו לחוש שמא יפלו אחרי שהוא סמוך לארץ. אבל מ״מ הנשר אינו עושה כן. אלא פורש כנפיו הרחבים ומעלם על אברתו הסמוך לגופו משום שמעופף למעלה מן הארץ הרבה וחושש שמא יפלו בעופפו עמם למעלה מן הארץ הרבה והוא עושה כן כדי להעמידם על צורתם לעוף בשמים וזהו דבר הכתוב כנשר יעיר קנו לילך לקנו:

על גוזליו ירחף. והוא עם גוזליו ומרחף עליהם. הלא יפרוש כנפיו. למרחב:

יקחהו ישאהו על אברתו. ולא על קצה כנפיו וסמוך לארץ. כך עשה הקב״ה בשעה שהעיר רצונו להוציא את ישראל ממצרים ולהביאם לארצם. לא העבירם דרך ארץ פלשתים הסמוכה. אלא