העמק דבר על דברים · פרק 11 · פסוק 2

וידעתם היום כי לא את בניכם וגו׳. באשר כ״ז אינו אלא מדרבנן ולענין חינוך בנים מפורש בגמ׳ שאינו אלא מדרבנן. אבל באותו דור היה מתקנת משה רבינו. והזהירה תורה ע״ז ואח״כ בטלו התקנות ע״פ דין כי ע״מ כן תיקן שלא יהא אלא בדורו שהיתה השעה צריכה לכך. ואח״כ כשבטלו היו גדולי הדור נשמרים מצד אהבת ה׳ אע״ג שאין בזה עוד חיוב. והיינו דאיתא בחגיגה ד״ו א׳ והא שמואל דיכול לרכוב על כתפיו של אביו אמאי לא העלהו. הרי דמקשה הגמ׳ על אלקנה שלא שמר מצות חינוך שאינו אלא מדרבנן. והיינו משום שאמר שמשה רבינו תיקן בזמנו ע״כ גם אח״כ נהגו בה גדולי הדור עד שבאו חז״ל וגזרו על כל ישראל לפי צורך הדורות שראו המה:

את מוסר ה׳ אלהיכם. כמה הוא מעניש על עבירה כמו שראו במדבר:

את גדלו. גדולת הטבע כמו שראו בשליו וכבישת עמלק סיחון ועוג בדרך הטבע נפלאה:

את ידו החזקה. שידוד הטבע כמש״כ לעיל ג׳ כ״ד:

וזרועו הנטויה. כמה הוא ממהר להעניש כמו שראו במדבר שעמדו בפלטין של מלך בגלוי שכינה. וזהו משל לזרוע נטויה להכות תומ״י כמש״כ בס׳ שמות ו׳ ו׳. כ״ז הזכיר משה אותם כדי שיהא בנקל עליהם להיות נזהרים מעבירות גם לעצמם גם לחבריהם: