העמק דבר על דברים · פרק 21 · פסוק 7

וענו ואמרו. בירושל׳ בכורים אי׳ כ״מ שנא׳ עני׳ הוא ע״י אחר. וכן כאן הכהנים אומרים ידינו וגו׳ והזקנים שבעיר אומרים אחריהם מלה במלה. וכשבאים לכפר לעמך וגו׳ אומרים הכהנים לבדם:

ידינו לא שפכו וגו׳. פרש״י וכי תעלה ע״ד כו׳ הוא עפ״י הגמרא בבלי. אבל בירושל׳ שם ה״ו איתא רבנן דהכא פתרין קריא בהורג כו׳ שלא בא ע״י ופטרנוהו ולא הרגנוהו ולא ראינוהו ולא עמעמנו על דינו. [ולשיטתי׳ אזיל עוד לעיל בהלכה ב׳ לא היה מודדין אלא מעיר שיש בה ב״ד דכתיב ידינו לא שפכו את הדם הזה פי׳ לפי פי׳ הירושל׳ דקאי על ההורג. מוכח שהיה בידם להורגו. מבואר דמיירי בב״ד של כ״ג. ומזה למד הרמב״ם שדוקא במקום סנהדרין של כ״ג. ולפי ש״ס דילן דנ״ל מדכתיב זקני העיר לא מוכח אלא ב״ד של שלשה. אבל עפ״י הירושל׳ למד הרמב״ם א״נ]: