שנת המעשר. מ״ע. כפי׳ הראב״ע. ונקרא ביחוד מעשר עני. שנת המעשר סתם. באשר מ״ר באמת אינו מתנה ללוי שהרי לא נטל חלק בארץ. ואין בזה מתנה כי אם עבודת האדמה והוא חלף עבודתם באהל מועד. וכבר ביארנו בזה בפ׳ קרח. וכן מע״ש הרי הוא בא לאכילת הבעלים בירושלים. אבל מ״ע הוא רק לכבוד ה׳ ומש״ה אי׳ בירו׳ פאה פ״א כבד את ה׳ מהונך ומראשית כל תבואתך. מהונך כמראשית כל תבואתך. והיינו מ״ע. הרי דרק מ״ע מכונה בשם כבוד ה׳. באשר אינו בא אלא לכבודו. וגם ניתן לעניים דכתיב בהו ומכבדו חונן אביון. מש״ה נקרא סתם מעשר:
קריאה במקור
העמק דבר על דברים · פרק 26 · פסוק 12
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
ואכלו בשעריך ושבעו. אחר שיאכלו וישבעו. והיינו בפסח שכבר כל ימות החורף אכלו המעשרות. משא״כ בסוכות זמן תחלת הפרשה עוד לא אכלו כ״כ:
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Sefer Torat Elohim, Vilna 1879
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002095301
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 14b8503e20bcba1db1cad5c54cbe618de29b8383f56b2bec52c67f8a37a09feb