העמק דבר על דברים · פרק 29 · פסוק 3

ולא נתן ה׳ לכם לב לדעת. מצד השכל או מידיעת בית רב במאמרי ה׳ לא״א כי כך רצונו העיקרי:

ועינים לראות. מזה שעשה במצרים כאמור:

ואזנים לשמוע. דבר ה׳ אלה שאמר בפי׳ כן. ובל״ס שמשה רבינו הודיע כל דבריו גם לישראל. ובזה גרמו כל הפזור והגלות הזה. שאלו התבוננו ע״ז. לא היו מסרבים ליכנס לא״י בלי מרגלים שהרי כבר נתבאר בפ׳ שלח ובפ׳ דברים. דמתחלה בא עסק המרגלים בשביל שלא רצו לסבול עול הנהגה נסית. שמוכרחים מחמת זה להיות נזהרים מאד כמו העומד בפלטין של מלך. ובשביל זה בקשו ליכנס לא״י בדרך הטבע. ומש״ה נצרכו באמת למרגלים ואח״כ סירבו ולא האמינו שאפשר ליכנס לא״י בדרך הטבע. ומזה יצא מה שיצא. אבל כ״ז שהקב״ה הסכים לדעתם להתנהג בדרך הטבע ולשלוח מרגלים. לא היה זה עיקר רצונו ית׳ אלא משום שבדרך שאדם רוצה לילך מוליכין אותו. והנה כ״ז גרם הפזור הרב שאם היו נכנסים בדרך נס והיו מתנהגים כך כמה שנים. היה מתגלה כבוד שמים ומתפרסם בכל הארץ. כמו שנתפרסם בשעה מועטת של י״מ וקריעת י״ס בהרבה מדינות. אבל אחר שהיו מתנהגים בא״י בדרך הטבע. לא היה מתגלה כבוד שמים אפי׳ כשהיו מוצלחים הרבה. שהרי זה מצוי גם בשארי אוה״ע לכבוש ארצות לא להם ולחיות בהצלחה. מש״ה היה ההכרח להגיע לתכלית הנרצה גזרה של פזור בכל העמים ושיבואו עי״ז לידי כמה נסיונות ומזה מגיע כבוד שמים בכל הארץ. נמצא זה היה פיוס גדול על פזור הרב. אחר שאינו מצד העונש. אלא מצד שהוא התכלית הנרצה בבריאת שו״א ובבחירת אומה הישראלית. והמה מחויבים לסבול כ״ז כמו חיל המלך למלכם: