לאיש אשר אלה לו אנכי הרה. הנוכחים הכירו שהחותמת היא של יהודה, ובכך היא התכוונה להנצל. ותדע, כי יהודה אמר צדקה ממני ולמה לא פרש במה צדקה ומדוע אינה חייבת מיתה, אלא כיון שאמרה לאיש אשר אלה לו אנכי הרה והכל ידעו שהחותמת היא שלו, ממילא כשהודה לדבריה הודה שהוא האב. ורק תמר לא נקבה שמו בפרוש כדי להמעיט בבושתו, וגם כי עיקר איסור הלבנת פנים הוא בפה ועיין בני בנים חלק א' סימן מ"א.
קריאה במקור
קונטרס חיבה יתירה · בראשית · פרק 38 · פסוק 25
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Responsa Benei Banim, Jerusalem 1981-2005
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH000827677&context=L&vid=NLI&search_scope=Local&tab=default_tab&lang=iw_IL
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 9a6a2221bfb49ed11f67ac3d247d69dbb6a2ed4f4a22a3339ed349045cb98329