עצם מעצמי ובשר מבשרי. ולכן אסורה גם היא לאכול מן העץ ועיין ברמב"ן. אבל מלשון ויצן ה' וגו' לאמר אין ראיה שהאדם נצטוה לאמר לאשתו, כי לאמר משמש כנקודותיים כמו אצל הדגים ויברך אתם אלקים לאמר ששם אין אמירה ושמיעה לדגים, וכן בשמות (כה) וידבר ה' אל משה לאמר, דבר אל בני ישראל משמש כנקודותיים וכהנה רבות. והאם נלמד גם ממה שנאמר על האדם לאמר ולא אל האדם או את האדם, עיין במדרש שכל טוב בבראשית (כח) על הפסוק ויצו עליו לאמר לא תקח אשה מבנות כנען ובתורה תמימה שם. אבל הבהמות והחיות לא היו כלולות באיסור האכילה מעץ הדעת, כיון שגופן לא הוכשר להישפע ממנו, וכמו שאמרו באבות דרבי נתן (א) אמר הנחש הריני אוכל ממנו ואיני מת עכ"ל. לזאת יקרא אשה הוא המשך קריאת שמות לכל היצורים על ידי האדם, והתורה כתבה את שם האשה ולא את השמות שקרא לשאר.
קריאה במקור
קונטרס חיבה יתירה · בראשית · פרק 2 · פסוק 23
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Responsa Benei Banim, Jerusalem 1981-2005
- רישיון המהדורה
- CC-BY-NC
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH000827677&context=L&vid=NLI&search_scope=Local&tab=default_tab&lang=iw_IL
- הערות המהדורה
- שימוש במהדורה זו בהתאם לתנאי הייחוס והשימוש הלא־מסחרי. יש לבדוק מחדש לפני שימוש מסחרי.
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: 9a6a2221bfb49ed11f67ac3d247d69dbb6a2ed4f4a22a3339ed349045cb98329