נתינה לגר · ויקרא · פרק 7 · פסוק 10

וחרבה, ודלא פילא. לכאורה צ"ע למה לא ת' "ומנגבא" כמ"ש יב"ע, או "ודלא משח" כי באמת לא היה שמן במנחת קנאות כלל, וראיתי בס' לחם ושמלה שאמר שכוונת הת"א לרבות מאפה תנור כמ"ש רז"ל (מנחות ע"ב ע"ב) אם אינו ענין לחרבה של חטין" (ופרש"י מאפה תנור) אבל זה דחוק מאד, וביותר יקשה מדוע לא ת' "חרבא" כמו בעברי (ישעיה י"ט) "חרבו ויבשו" ע"כ נ"ל שכוונתו על הברייתא (הובאה בת"כ פ' ד' ובמנחות ע"ב ובקדושין נ"ג מ"א) "יכול לא יחלקו מחבת כנגד מרחשת ומרחשת כנגד מחבת שזו מעשיה רכים (כי מרחשת היתה עמוקה ונבלע השמן בעובי החלות) וזו מעשיה קשים (כי האור שורף את השמן) ת"ל וחרבה לכל בני אהרן תהיה שלא יחלקו", ומזה תראה שעיקר המיעוט על מנחת מחבת אף שבלולה בשמן מ"מ נקראה חרבה נגד מנחת מרחשת, וזהו כוונת המת' "דלא פילא" כמנחת מרחשת, וע"ש.