נתינה לגר · בראשית · פרק 49 · פסוק 27

בנימין זאב יטרף, בנימין בארעה תשרי שכינתא באחסנתה יתבני מקדשא, הם ב' פירושים, הפי' הא' הוא "בארעה תשרי שכינתא" והפי' הב' "באחסנתה יתבני מקדשא" והנה בזבחים (נ"ד ע"א) פליגי רב ולוי, רב מתרגם באחסנתיה יתבני מדבחא ולוי מתרגם באחסנתיה יתבני מקדשא, ורש"י שם (מ"ג ע"ב) ד"ה טורף, כתב שנתנבא יעקב עליו בבקר יאכל עד באחסנתיה תתבני מדבחא, והמעיין יראה שרש"י מוכרח לומר מדבחא לבאר שלא היה מחלקו של בנימין יסוד בבנינו (ע"ש פרק ה' משנה ד' בהרע"ב ותוי"ט) ואל תדמה שלפני רב ולוי היו ב' נוסחאות שונות בת"א, כי באמת לא מצינו רק נוסחא אחת "מקדשא" רק שהמה תרגמו כל אחד לפי שיטתו, ואונקלוס ת' "מקדשא" להיותו כולל אולם והיכל וק"ק כמבואר שם וביומא י"ב ע"א.

בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל, בצפרא ובפניא יהון מקרבין כהניא קרבנא ובעדן רמשא יהון מפלגין מותר חולקהון משאר קודשיא, "בצפרא ובפניא" הוא ת' "בבקר" דפניא הוא אחר חצות וקאי על התמיד של בין הערבים, ותשיב כל היום כבקר כדמוכח בש"ס (מס' זבחים דף י"א) ופניא היינו ביו הערבים (ע' שבת דף ל"ג ע"ב) "ובעדן רמשא יהון מפלגין מותר חולקהון משאר קודשיא" הוא ת' "ולערב יחלק שלל" והנה המזבח נמשל לזאב, כמ"ש בב"ר פ' צ"ט "ר"פ פתר קריא במזבח מה הזאב הזה חוטף כך היה המזבח חוטף את הקרבנות, בבקר יאכל עד, את הכבש האחד תעשה בבקר, ולערב יחלק שלל ואת הכבש השני תעשה בין הערבים" אבל עדיין קשה למה לא ת' גם הוא "ולערב" על תמיד של בין הערבים. ואפשר שמלת "יאכל" משל על אכילת המזבח ומלת "יחלק" מורה על חלוקת המתנות. עי"ל שגם כוונתו היא שמלת "ולערב" מוסבה על הקודם, וקאי על התמיד של בין הערבים, ומלות "בעדן רמשא" הן הוספות שהוסיף להטעים הענין כי זמן אכילת הקרבנות הוא כל הלילה מן התורה אבל הנגינה מתנגדת לפי זה וצ"ע עוד.