נתינה לגר · במדבר · פרק 24 · פסוק 23

אוי מי יחיה משמו אל, וי לחוביא דיחון כד יעבד אלהא ית אלין. פי' אוי לחיבים שיחיו (ומלת "יחון" צ"ל בב' יודי"ן, וכ"ה ביחזקאל (ל"ז ב') "התחיינה העצמות" תרגם "הייתון גרמיא") בעת יעשה ה' את אלה לולא היה כתוב בעברית "אוי" היה מתרגם פה "לית מן דייחי" כדרכו לתרגם החלטת השלילה במקום שאלת החיוב כאשר הערנו כבר פעמים רבות, ועיין רש"י, ונראה שרש"י סובר שהת"א מפרש שאל הוא חול, ולכן ת' "אלין" וע"כ כתב רש"י "הגוזר" שפי' "משמו" על ה', הנכלל בוי"ו הכנוי (ובאשר שה' הוא מקומו של עולם, ואין אנו רשאין להסיח דעתנו ממנו אפי' רגע אחד, לכן הוא נכלל בכנוי אפי' אם לא נזכר תחלה במאמר, ואפשר שהוא ערבוב ב' פירושים, לפי' הא' "אֵל" הוא קדש וחסרה מלת "יתה" ופי' הכתוב הוא "אוי מי יחיה בשום אל, אותו, ר"ל את אשור, וכנוי הוי"ו מורה על הפעול וטעמו "מי יחיה אם אשור" יהיה בתקפו, או כדרשת רז"ל (סנהדרין ק"ו ע"א) "אוי לאותה אומה בשעה שהקב"ה עושה פדיון כו' " ולפי' הב' "אֵל" הוא חול ופירושו, אוי, לחייבים שיחיו בעת יעש העושה את כל אלה, כמ"ש למעלה. ובאמת יש בין הפוסקים מחלוקת אם מלת "אל" בפסוק הזה הוא קדש או חול.