נחש ינחש בו, בדקא מבדק ביה. בכל התורה ת' כעברי "נחש" כמו "לא נחש ביעקב" (במדבר כ"ט) רק הכא ת' "בדקא" ובלבן (לעיל ל' כ"ז) ת' "נסיתי"? נראה שחשש לכבוד יוסף הצדיק שיאמר על עצמו שינחש, לכן ת' "בדק" כמו שמצינו בתלמוד (חולין צ"ה ע"ב) "רב בדק במברא" וגם לבן לא נחש, רק נסה את יעקב, וזה מותר לא לבד לבן נח אפי' לישראל, דבית תינוק ואשה אין בהן משום דרכי האמורי, אפילו להראב"ד בפ"א מ"ה עכו"ם. ונראה שהמת' סובר כהרמב"ן שהשם "נחש" הוא מן "חש" שממהר לדעת עתידות, ולבן ויוסף בדקו ונסו מה שעבר "כבר".
קריאה במקור
נתינה לגר · בראשית · פרק 44 · פסוק 5
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011493030205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a6a6651a2b1c96af6f588da20c7a88b24852a19e0c08df2d58058a4c659f6b6b