לא תגע בו יד כי סקל יסקל, לא תקרב בה ידא ארי אתרגמא יתרגם. מלשונו נראה לכאורה שסובר שכוונת הכתוב בכנוי הוי"ו שבמלת "בו" על ההר, ולא על האדם אשר יעיז לגעת בהר כאשר חשבו הראב"ע ובעל נתה"ש באשר ת' "ארי" ולא "לחוד" שהוא ת' מלת "רק" אבל באמת מצינו כי גם כשתשמש מלת "כי" במקום "אלא" ית' "ארי" כמו "כי הרג תהרגנו" [דברים י"ג י'] שת' "ארי מקטל קטיל" ושם טעמו "אלא" לפי שאמר מקודם "לא תחמל ולא תכסה" ופשוטו של הכתוב הזה יוכיח, כי שב על האדם, יען כי לא מצינו בשום מצוה בתורה שיקדם העונש קודם לאזהרה.
קריאה במקור
נתינה לגר · שמות · פרק 19 · פסוק 13
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011493030205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a6a6651a2b1c96af6f588da20c7a88b24852a19e0c08df2d58058a4c659f6b6b