נתינה לגר · בראשית · פרק 49 · פסוק 4

פחז כמים אל תותר, על דאזלתא לקבל אפך הא כמיא ברם לא אהניתא חולק יתיר לא תסב. ר"ל בעבור שהלכת לקראת כעסך אשר כמים לכן לא תהנה וחלק יתרון לא תקח, וראיתי בבכורי העתים בשם החכם מהר"י ייטלס שהגיה "אבך" בבי"ת ר"ל "נגד אבוך" וזהו טעות, כי "לקבל" לא יורה בכל מקום על ההתנגדות, כ"א גם על קרבת המקום והמצב אם גשמי או מוסרי, והת"א פי' כפשוטו שמהרת לקראת אפך וכעסך כמים לתבוע עלבון אמך כמו שדרשו רז"ל. ואפא הוא תרגום מלת "פנים" בעברית, המורה לפעמים על פנים נזעמים, כמו "ופניה לא היו לה עוד".

ברם לא אהניתא חולק יתיר לא תסב, הלשון מוקשה מאד, מה כוונתו? אבל לא נהנית, לכן לא תקח חלק גדול? ולכן נ"ל שהמלות "ברם לא אהניתא" הם תרגום "אל תותר" ור"ל לכן לא תהיה נהנה מן היתרון שראוי לך ובא פה. "אהניתא" עבר במקום עתיד. ומלות "חולק יתיר לא תסב" הן מלות הבאות להסביר הענין היטב. ואולי המלות "חולק יתיר לא תסב" היא נוסחא אחרת.

כי עלית משכבי אביך, ארי סלקתא בית משכבי אביך, לא ת' "אדרין בית משכבא" כמו שת' (לעיל מ"ג ל') כי הלשון "עלית" איננו נופל ע"ז.

אז חללת יצועי עלה, בכן אחלתא לשווי ברי סלקתא. שוויא הוא יצועי, עי' ערוך ערך שווי, וכן "וישתחו המלך על המשכב (מ"א א' מ"ז) ת' "על שוויא" אמרו בלבבכם על משכבכם (תהלים ד' ה') ת' "על שווייכון" וכדומה הרבה.

ברי סלקתא. לכאורה אמרתי שהוא ט"ס וצ"ל "כד סלקתא" ויותר נכון לומר כי משנוי מלת "עלה" שהיא לנסתר ממלות "אל תותר כי עלית משכבי אביך אז חללת" שהן לנכח נראה כאלו פנה יעקב את עצמו ליתר בניו, ואמר "עלה" ! אמת, כי עלה וחלל יצועי אביו, אבל הת"א ברצותו להסביר. הדבר כפל כאלו היה כתוב "בני עלית" ! ות' "ברי סלקתא" ! ועי' ברמב"ן.