עונה תשא, חובה יקבל. כל "עון" ית' "עויא" ופה ת' "חובא" הוא כדעת רז"ל שהוא עון כרת. ולהסביר הדבר נאמר כי העברי ישמש במלה אחת לפעמים על הדבר והמסובב היוצא ממנו, כמו "צדקה" הונחה על המעשה הטוב, ועל השכר הנכון לבעליה. וכן "משפט" הונח על שתיהם יחד, דוק ותשכח, וכאלה רבות, וכן גם השם "עון" הונח בלה"ק, כן על העבירה, וכן על העונש הכרוך בעקביה, וכמוהו בארמית השם "חובא" הונח ג"כ על העבירה ועל העונש, כמו "חטאה גדולה" [בראשית כ' ט'] מתורגם "חובא רבא" "ואלוה לא ישים תפלה" [איוב כ"ד י"ב] מתו' ג"כ "ואלהא לא ישוי חובא" ושם הוראתו "עונש" כפשט הכתוב וכפי' המפרשים. לא כן השם "עויא" בארמית הונח רק על העבירה ולא על העונש, ע"כ בחר לו המת' השם "חובא" במקום הזה.
קריאה במקור
נתינה לגר · ויקרא · פרק 7 · פסוק 18
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011493030205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a6a6651a2b1c96af6f588da20c7a88b24852a19e0c08df2d58058a4c659f6b6b