נתינה לגר · ויקרא · פרק 13 · פסוק 45

פרוע, פריע. לעיל (י' ו') גבי כהנים ת' "לא תרבון פירוע" ופה לא ת' "ירבו"? נראה בעליל שסובר דלא כר"א בת"כ, רק כר"ע שהוא חוץ לגוף ר"ל שלא יצנוף ראשו במצנפת ויתפאר בכובע כשאר בני אדם אלא שיהיה ראשו מכוסה כאבל, כך פי' הראב"ד על הברייתא בת"כ, וז"ל וראשו יהיה פרוע לגדל פרע דברי ר"א ר"ע אומר נאמר הויה בראש ונאמר כויה בבגדים מה הויה הנאמר בבגדים חוץ מגופו אף הויה בראש דברים שהם חוץ מגופו ודלא כרש"י, אבל באמת מלעיל (י' ו') אינו ראיה כי המעיין בת"כ יראה ששם גם ר"ע מודה שמשמעו רבוי פרע (וע' לקמן (במדבר ה' י"א). ועל שפם יעטה, ועל שפם כאבלא יתעטף. ה"ז בא ללמד ונמצא למד, שעטיפת הראש באבל היינו עד גובי דדיקנא, וכר"נ בגמ' (מ"ק כ"ד ע"א) ועי' בריטב"א (שם) שהביא התרגום הזה שדבר גדול בא ללמדנו באבל וע' ברש"י ובבאיר (שה"ש א' ז'). ומשמע שאונקלוס סובר שעטיפת ראש באבל דאורייתא היא ודלא כמסקנת הפוסקים, וע' במו"ק דף ט"ו ובטור יורה דעה סי' שפ"ו. וטמא טמא יקרא, ולא תסתאבון ולא תסתאבון יקרי. שכל את ידיו לומר שהמצורע יקרא להרחיק ממנו שלא יטמא, משום דר' יהושע בן לוי (פסחים ב' ע"א) "לעולם אל יוציא אדם דבר מגונה מתוך פיו כו " וזהו פירוש הברייתא בת"כ "טמא יקרא אומר פרוש" ר"ל טמא לאו דוקא רק קורא שירחיקו ממנו, וע' במס' ב"ק (דף ו' ע"ב) והוא"ו של "ולא תסתאבון" השני צ"ע, אולי דעתו שצריך לקרוא "לא תסתאבון ולא תסתאבון" שתי פעמים לגודל ההרחקה, ויותר נראה שכוונתו כמ"ש בת"כ "לרבות שאר טמאים" שגם הם צריכין לקרוא "לא תסתאבון" ובכ"י הנו' יסתאבון ש"פ.