והיית לנו לעינים, וגבורן דאיתעבידן לנא חזיתא בעינך. באשר היה קשה להמת' לפרש כי משה בקש אותו להיות להם לעינים בדרך אשר ילכו בו, אחרי כי ענן ה' הולך לפניהם יומם, לכן ת' מלת "והיית" בל' כבר, אבל לא הוציאה מפשוטה, כי כוונת משה היתה על העתיד, ור"ל אחרי כי עיניך ראו את הנסים שעשה ה' עמנו, ולך נגלו תעלומות חכמת הטבע, הנה תהיה לנו לעינים כמו "עיני העדה" להורות לעם כי לה' הארץ ומלואה, והוא משדד מערכות הטבע, והנה המעיין בפירש"י בעינים פקוחות יראה כי לא ישרה נפשו בפי' הת"א שפי' לפי הנראה בהשקפה הראשונה בלשון עבר, שא"כ היה לו לכתוב ע"פ משפט הלשון "ותהי לנו לעינים" כידוע למדקדקים, ע"כ בחר לו לפרש הכתוב בלשון עתיד, ואולי ת' אונקלוס נגד משפט הלשון מטעם הנ"ל, ואפשר כי גם רש"י כוון לכלל פירושיו בלשון עתיד בדברי המתרגם.
קריאה במקור
נתינה לגר · במדבר · פרק 10 · פסוק 31
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011493030205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a6a6651a2b1c96af6f588da20c7a88b24852a19e0c08df2d58058a4c659f6b6b