נתינה לגר · בראשית · פרק 18 · פסוק 21

הכצעקתה, הכקבלתהון. ת' ל"ר, ר"ל אנשי סדום ועמרה והיא פשוט, כי ה"א הכנוי מוסב על המדינה כפירש"י; ובעברית יבא באופן הזה לפעמים בל"י, כמו "ותשחת הארץ" לעיל ו' י"א, ולפעמים בל"ר כמו, "וכל הארץ באו" לקמן מ"א נ"ז, לא כן בל' ארמית שיבא רק בל"ר - כי מלות וכל הארץ באו "ית' וכל דירי ארעא אתו" ע"כ שינה גם פה לל"ר.

הבאה אלי עשו כלה ואם לא אדעה, דעלת לקדמי עבדו אעבד עמהון גמירא ואם תיבין לא אתפרע. אפשר שסובר שמלת "אדעה" היא מל' ויודע בהם את אנשי סכות (שופטים ח' ט"ז) שהוא פרעון, או כפשוטו. אדעה מה אעשה להם ופקדתי בשבט פשעם, והת"א קיצר בלשון. והנה ראיתי בעקד של British museum חומש כ"י עם ת"א ורמב"ן b. 49. d 3-4 ושם הנוסחא אעבד עמהון גמירא אם לא תיבון ואם תיבון לא אתפרע; ובכל אלה עוד לא תנוח דעת כל משכיל, כי מה הכריח להמתרגם לעוות עלינו הכתוב, ומה היה חסר לו אם פרשהו כפשוטו אם עשו כהצעקה הבאה אלי אעשה כלה, ואם לא אדעה, והיא ל' חבה ורחמנות, כדעת הי"א שהביא הראב"ע וכמ"ש הרמב"ן בסוף דבריו בפירושו לפסוק הזה על דעת מקבלי האמת, וכמתורגם בל"א? והנראה לדעתי כי הוקשה לאונקלוס אם נאמר כפשוטו, הלא תתחייב אחת משתי אלה, או לעשות בהם כלייה, או לרחם על כלה, וסוף המעשה לא היה כן, כי את סדום ואת עמרה הפך ה' באפו ובחמתו, ועל צוער - שהיתה ג"כ שייכת אליהם, כעדות הכתוב שאמר המלאך ללוט הנה נשאתי פניך גם לדבר הזה לבלתי הפכי וגו' - שת עין לחמלה - אם לבקשת לוט, או כדרשת רז"ל במס' שבת דף י' שלא נתמלאה סאתם עדיין - ולכן ת"א, אעבד עמהון גמירא, וכוונתו כדברי בעל ס' יא"ר - שהביא בעל אוג"ר - שהוא אעשה עמם סליחה ולכן אמר עמהון ולא להון, ואם לא אתפרע; וכלייה לא נזכרה בדברי הקב"ה אבי הרחמים. ועי' לקמן פסוק כ"ט לא אעשה.