נתינה לגר · בראשית · פרק 49 · פסוק 8

יהודה אתה יודוך אחיך, יהודה את אודיתא ולא בהיתתא בך יודון אחוך. ר"ל הודות ולא בושת כי גם "הבישותה" (תהלים י"ג ו') ת' "בהתתא" הוספות מלות "אודיתא ולא בהיתתא" הן כמ"ש רש"י ע"פ מטרף בני עלית "שהודה צדקה ממני" ומה שהוצרך להוסיף אולי מפני שהיה קשה בעיניו כפילת מלת הגוף עם אותיות הגוף [וכמ"ש למעלה מ"ו ד] שנתחבטו בם המפרשים, ע"כ הוסיף הפעלים האלה בכדי שתוסב מלת הגוף עליהם וב' "בך" לכאורה קשה, שיותר טוב היה לו לומר "לך יודון אחך" וראיתי בתוס' (מכות י"א ב') "ומתרגמינן את הודית כך יודוך אחיך" ולכאורה הוא פלא שלא נמצא כן בתרגומים שלנו, וכן הקשה שם מהרי"ב בהגהותיו, ולכן נראה שלפניהם היתה הגי' "כך" או "כן" ופירושו כמו שאתה הודית כך בא ראובן והודה. ולפי הפשט לא נצטרך להגיה התרגום, כי מצאנו ההודיה נקשרת בב' בארמית "ושמך לעולם נודה סלה" (תהלים מ"ד ט') ת' "בשמך ה' נודה לעלמין".

ידך בערף איביך, ידך תתקף על בעלי דבבך, יתבדרון סנאך, יהון מחזרין קדל קדמך. ג' פירושים מעורבים פה. הא' הוא "ידך תתקף על בעלי דבבך" ר"ל ידך תחזק על אויביך, הב' הוא "יתבדרון סנאך" ר"ל יפוצו אויביך, הג' "הוא סנאך יהון מחזרין קדל קדמך" ר"ל אויביך יפנו ערף לפניך, ומלה אחת "סנאך חסרה בדפוס באשמת המגיהים שלא ירדו לכוונתו.

ישתחוו לך בני אביך ויהון מקדמין למשאל בשלמך בני אבוך, ר"ל אחיך יבאו לשאול לך לשלום, בס' לחם ושמלה דחק א"ע לפרש מדוע לא ת' "ויסגדון ככל לשון השתחויה? ול"נ שהוא כמ"ש רש"י בראש פסוק זה" לפי שהוכיח את הראשונים בקנטורים התחיל יהודה נסוג לאחוריו וקראו יעקב בדברי רצוי, אף כאן לא ת' אונקלוס "יסגדון" שהוא דרך עבדות, מה שלא היה בכוונת יעקב לבלי יסוגו יתר האחים לאחוריהם. וכוונתו שבשוב יהודה ממלחמה ידרשו אחיו בשלומו ויברכוהו.