נתינה לגר · דברים · פרק 33 · פסוק 21

וירא ראשית לו, ואתקבל בקדמתא דיליה, ר"ל ושלו נתקבל בראשונה כי שבט גד קבל ארצות סיחון ועוג ראשית כבוש ב"י.

כי שם חלקת מחקק ספון, ארי תמן באחסנתיה משה ספרא רבא דישראל קביר, ר"ל כי שם בנחלתו קבור משה הסופר הגדול דישראל, הוא כמ"ש רש"י "אשר שם בנחלתו חלקת שדה קבורת מחוקק והוא משה ספון כו'" ומ"ש "ספרא רבא דישראל" מלבד שתפש לשון רבותיו שהורגלו לכנות את מרע"ה בתאר זה, הנה בזה הוכרח לומר כן, כי באמת "מני מכיר ירדו מחוקקים ומזבולון מושכים בשבט סופר" [שופטים ה' י"ד] ורק מרע"ה "היה ספרא רבא דישראל" ולא קם כמוהו. ואף שזר הוא שמרע"ה יאמר כן על עצמו, וכמו שהקשה הש"ס במנחות (ל' ע"א ובב"ב (ט"ו ע"א) "אפשר משה חי וכו'? הוא כענין שכינה מדברת מתוך גרונו של משה, ולפי מה שנכתוב במ"א שכוונת הגמ' שם "אלא הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע" שהמפרשים מקשים סוף סוף איך יכתוב משה "וימת משה ויקבר" בעודנו חי? שאלה ח' הפסוקים נכתבו בו ולא ניקדו שבכתיבתן בלא נקודן יכלו להיות עתדים והו' היא וי"ו החבור, למשל "וַיָמָת משה" (כל עוד לא נוקד הוי"ו בפת"ח והיו"ד שאחריו בדגש) נוכל לקרוא "וְיָמֹת" וכן "ויקבר (כל עוד שלא ננקד הוי"ו בפת"ח), נוכל לקרוא "וְיִקָּבֵר" הוי"ו בשו"א ופירושו ויקבר בעתיד. וזהו מה שמשני הגמ' מתירוץ קמא שמשה קורא בפת"ח, שאז הי' קשה אפשר משה חי? רק כותב. א"כ הכא נמי יש לומר שאף בעודנו חי יאמר ששם יהיה המחוקק ספון בעתיד (ומה גם אחרי שמעו מפי הקב"ה "כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא וגו'").

ויתא ראשי עם, והוא נפק ועל בריש עמא. ר"ל והוא יצא ובא לפני עמו משמע שכוונתו על משה שהיה היוצא ובא לפני עדת ה' ולא על גד.

צדקת ה' עשה זכון קדם ה' עבד, ידוע למדקדקים שבל"ע יסמך השם המפשט ואל הפועל אל הפעול, אל הסבה ואל התכלית, לא כן הוא בארמית, ולכן שינה לת' פה את מין הסמיכות הזה "קדם ה'".