לא תסיג, לא תַשְנֵי. נֹתֵן, יָהֵב. האחרונים פקפקו לפי דרכם, שמשה כתב "אשר גבלו ראשונים" בעוד לא נכבשה ונחלקה הארץ? והאמת עד לעצמו כי היא מצוה העתידה לבוא. ועיין בההערות לספר תלמוד לשון עברי מאת הר"ר חיים זלמן אליאשעוויטץ מווילנא, שנדפס בק"ב בשנת כת"ר, שהראה בראיות נכונות, כי דרך העברי להביא במקום העתיד המרכב, גם העבר, גם העתיד, גם הבינוני ולכן כתוב פה "אשר גבלו" [בעבר] "אשר תנחל" [בעתיד] "נותן" [בבינוני].
קריאה במקור
נתינה לגר · דברים · פרק 19 · פסוק 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011493030205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a6a6651a2b1c96af6f588da20c7a88b24852a19e0c08df2d58058a4c659f6b6b