נתינה לגר · שמות · פרק 25 · פסוק 5

וערת תחשים, ומשכי ססגונא. עי' רש"י שכתב "מין חיה הוא ולא היתה אלא לשעה והרבה גוונים היו לה, ולכך מתורגם "ססגונא" שֶׁשָׂשׂ ומתפאר בגוונין שלו", ועי' באוהב גר שהביא מס' יא"ר שלכן תרגם תמיד "משכי ססגונא" בלא ד' כאשר ת' "ועורות אילים, ומשכי דדכרי מפני שאין ססגונא שם החיה עצמה אלא שם הונח לרבוי הגוונים, ומצא לו עוד סמך לדבריו מהערוך שהביא מין חולי הנקרא "ססגוניא" (והוא ביבמות דף ס"ד ע"ב "אחדתיה ססגוניתא" וברש"י הגי' שם "סוסכינתא") ולע"ד יש דרך אחרת בדעת אונקלוס דהנה במס' שבת (דף כ"ח ע"א) "ר"י אומר ב' מכסאות היו א' של עורות אילים וא' של עורות תחשים ר' נחמיה אימר מכסה א' היה ודומה כמין קלא אילן כו' א"ה היינו דמתרגמינן ססגונא ששש בגוונין הרבה. ובש"ס ירושלמי (פ' במה מדליקין הלכה ג') "ר"י ור"נ ורבנן ר"י אומר טיינין לשם צובעו נקרא ור"נ אומר גלקטינין (שם צבע ובנ"א גלקסינין) ורבנן אמרין מין חיה טהורה כו'" וכדי להשוות הפלוגתות בבבלי וירושלמי צ"ל דר"י סובר שב' מכסאות היו ונקרא תחש מחיה שצבע שלה כך, ור"נ סובר שהוא רק מכסה א' ולא היתה חיה כלל רק צבע גלקטינין וע' ערוך ערך "טיינו" שהביא המוסף מדרש קהלת ר"י אומר אלטיינין ור"נ אומר גלטינן ובמדרש אסתר חור כרפס ורב ביבי אמר טיינין שהוא תכלת שצבעו העקרית היה תכלת אבל יש לו כמה גוונין. ולדעתי "תלא אילן" (שהובא במס' שבת שם) וקלא אילן (במס' בבא מציעא דף ס"ד ע"א) אחד הוא והדברים ארוכים. ולכן היה הס"ד שהיא תלא אילן שהים חיה טמאה, ופריך מר"נ ומשני שאינה חיה כלל רק כמין תלא אילן, וע"ז אמר כדמת' רב יוסף ססגונא ר"ל לא שם חיה כ"א שם מראה וזהו דעת הת"א, ודע שמדקאמר הש"ס כדמת' רב יוסף" משמע שהוא לא כת"א וע' תו' קדושין מ"ז ע"א ד"ה אמר רב יוסף ועמ"ש בהקדמה כוללת, ויונתן ת' "ואנעלך תחש" (יחזקאל ט"ז יו"ד) "ויהבית מסן דיקר ברגליכון ר"ל נעלי כבוד ולא תרגם "כסגונא" משמע שסובר שהתחש הוא רק מין חיה שהיה בימי משה, והושאל אח"כ לכל עור נכבד, ועמ"ש גיסי הרב החכם מו"ה יחיאל מיכל זק"ש ז"ל בחבורו [ ] דף כ"א.