נתינה לגר · שמות · פרק 20 · פסוק 5

לשנאי. לשנאי כד משלמין בניא למחטי בתר אבהתהון. ערש"י שהביא את התרגום ולדעתי מלת "לשנאי" הובאה בתוך התרגום ע"י תלמיד טועה, חדא, שבארמית היה צ"ל לסנאי" בס' (וכ"ה לעיל א' י' ולקמן כ"ג ד' ה'), ועוד שהמלות "כד משלמין כו'" הן התרגום של "לשנאי" ואולי יש כאן ערבוב ב' פירושים, וכן משמע מתיב"ע שגם הוא הביא רק העברי בלבד. ואולי נוכל עוד לומר כי בכוונה נכתבה מלת "לשנאי" בתרגום. כידוע שעל י' הדברות יש טעם העליון וטעם התחתון, לפי טעם העליון, מלת "לשנאי" אין לה נגינה מפסקת כל כך ויכול המתורגמן לחברו עם שלאחריו, ולטעם התחתון צריך להפרידו. וכיון שהת' שלנו אין לו נגינות, אפשר שהניחו העברי לסימן שלא יחברם. ואולי הניחו ג"כ המלות "על פני" "לארץ" והסופרים לא הבינו והשמיטום. ורק במלת "לשנאי" חשבו שהיא מן התרגום והכניסוה בתרגום, וראיתי בכ"י ישן עם ת"א על כל פסוק ופסוק, שגם מלות "אל קנא" נכתבו בת' קודם מלת "מסער" ובי' דברות שבמשנה תורה נכתבו מלות "אל קנא" בפנים התרגום, ולא מלת "לשנאי" ולדעתי שהי' מנהגם לתרגם עשרת הדברות אפי' אחר שבטלה תקנת המתורגמנין, וכן משמע בתוס' (מגילה כ"ד ע"א) ד"ה ואם במ"ש וכן במ"ת כדי לפרסם הנס ומזה יש סמך למנהג קצת מקומות שאומרים ביום א' דשבועות אקדמות אחר הפסוק הראשון.