נתינה לגר · שמות · פרק 1 · פסוק 15

למילדות העבריות, חיתא יהודיתא. מדלא ת' "חיתא דיהודיתא" משמע קצת דלא רי"א שמצריות היו, ומה שמקשים המפרשים מדוע בכל ס' בראשית ת' "עברי, עבראה" ומס' שמות ולהלאה ת' "יהודאי" ורק "עבד עברי" (לקמן כ"א ב') ת' "בר ישראל" "אחיך העברי או העבריה" (דברים ט"ו י"ב) ת' ג"כ "אחוך בר ישראל או בת ישראל"? לענ"ד פשוטו של דבר כך הוא, כי אחרי שהתחילה התורה לקרוא אותם בשם חדש "בני ישראל" (בראשית ל"ב ל"ג נ' כ"ה, לעיל פסוק א') לא יכול לתרגם עוד "עברא" כי אז ישתתפו עמהם גם בני ישמעאל ובני קטורה שגם הם מעבר הנהר, ולכן קראם "יהודאי" על שם יהודה המסמנם ומציינם יותר, כי גם שאר השבטים נקראו יהודים כמו "ביהודי אחיהו איש" (ירמיה ל"ד ט') וכן "כי הגיד להם אשר הוא יהודי" (אסתר ג' ד') אף שמרדכי היה משבט בנימין, רק בעבד עברי להוציאו מדעת איזה מפרשים (וע' בהראב"ע תחלת פ' משפטים) ת' "בר ישראל" ולדעתי מוכח מזה ג"כ שהת"א נכתב לא לבד בזמן בית שני שרק שבט יהודה חזר אלא סמוך לחרבן בית שני, וכמ"ש בהקדמה כוללת. ולכן נקראו אז כל העברים בשם "יהודים" וממנו נגזר גם הפעל "מתיהדים" (אסתר ח' י"ז) ועמ"ש הגאון מוהר"צ חיות ז"ל במאמרו אגרת בקורת ע"ז. וכבר מצינו בת' ירושלמי ע"פ "יהודה אתה יודוך אחיך" (בראשית מ"ט ח') ויתקרון יהודאין על שמך").