נתינה לגר · במדבר · פרק 16 · פסוק 15

אל תפן אל מנחתם, לא תקבל ברעוא קורבנהון. הוא כמו שת' (בראשית ד' ד') "וישע ה' אל הבל ואל מנחתו" וכוונת הכתוב במלת "מנחתם" אם היא כדעת רש"י שמוסב על הקטרת, או כדעת הרמב"ן שמוסב גם על התפלה שיתפללו, נכללה הכל בדברי המת'.

לא חמור אחד מהם, לא חמרא דחר מנהון. ערש"י שפי' ג"כ "חמורו של אחד מהם" וכן אמר שמואל א' (י"ב ג') "חמור מי לקחתי" ולא כהרשב"ם שפי' "אפי' חמור אחד לא נשאתי", והת' רוו"ה הראה ע"פ הנחת הטעמים כי הצדק עם רש"י, ועי' בנתה"ש ע"פ "הן האדם היה כאחד ממנו" (בראשית ג' כ"ב) מה שפלפל בחכמתו ע"ד דקדוק מלת "אחד".

נשאתי, שְֹחְרִית. והדר' לעווי מביא "שִדרִית" ור"ל לא בקשתי, והיה קשה להמת' לפרש הפעל "נשא" מהוראת לקיחה, דמה חידוש הוא שלא נטל בחזקה, ורש"י והרמב"ן פירשו "שחרית" אנגריא של מלך, ולדעתי הצדק אתו, כי הוא פעל נגזר מן השם "שחוור" או השם "שחוור" נגזר ממנו, וכן מצינו במשנה (אבות פ"ג משנה ט"ז) "ונוח לתשחורת" ופי' המפרשים ג"כ מלשון מלוכה, ואפשר שהוא כפשוטו "נשאתי" ר"ל אותה נפשי, כמו "ואליו הוא נושא את נפשו" (דברים כ"ד ט"ו) ורבים דומיהם, ור"ל לא חמדתי ולא תאבתי אפי' חמור ואולי מסבה הזאת שהיה קשה הפעל "נשאתי" שינו הע"ב זקנים (מגילה ט' ע"ב) "לא חמד" (ולא כפירש"י שם) משום דעל דבר יקר ונחמד יפול יותר הפעל "נשא".