נתינה לגר · בראשית · פרק 24 · פסוק 19

ותכל, ושיציאת. ובפ' זה "עד אם כלו" ת' "עד דיספקון"?' אפשר משום שהאדם הוא בעל שכל ובחירה, ע"כ הוא שותה פ"א די צרכו ופוסק, אבל הבהמה שותה וחוזרת ושותה, לכן נופל אליה ל' ספוק; ואפשר שצ"ל פסקין, אבל מרש"י ז"ל ששנה "די ספוקן" משמע שגרם "ספקון" ובכל זאת לענ"ד ראוי ונכון להגיה פה "פסקין" וההבדל שבין "שיצי" לפסק, הוא, כי "שיצי" תחלת הוראתו היא השלמת הדבר, ונופל ג"כ כשפוסק בעבור שהדבר בא לידי השלמתו, כאשר כתב המבאר על "ושיציא ביתה דנה" (עזרא ו' ט"ו) ולכן "ויכל אלהים ביום השביעי" מתורגם "ושיצי" וכן "ויכל לדבר אתו" (לעיל י"ז כ"ב) "כאשר כלה לדבר" (שם י"ח ל"ג) ח' "ושיצי למללא, כד שיצי למללא" וכן "ובקטן כלה" (לקמן מ"ד י"ב) ת' "ובזערא שיצי" יען כי לא היה לו עוד איפה לחפש, וכן "ויהי ככלות שלמה" (מ"א ט' א') ת' יונתן" והוה כד שיצי" אבל במקום שיכול הפועל לפעול עוד פעולתו ואינו פועל, נופל הפעל "פסק" וע' לקמן (דברים ה' י"ט) ולא יסף, ולא פסק.