נתינה לגר · דברים · פרק 21 · פסוק 4

אל נחל איתן, לנחלא בַיָר. ר"ל שלא נזרע בו ולא נעבד מעולם, כמו שת' "והאדמה לא תשם" (בראשית מ"ז י"ט) "וארעא לא תבור" וכמו "שדה בור" בתלמוד, וכמו "אם אוביר ולא אעבד" (בבא מציעא ק"ד ע"ב) ומלשונו משמע שמפרש "נחל" היינו עמק כמ"ש רש"י והרשב"ם במס' ב"ב נ"ה ע"א והר"ש במס' פאה פ"ב מ"א. ולא כמ"ש הרמב"ם (בפירוש המשנה וכן בחבורו) "נחל השוטף בחזקה" גם משמע שסובר כר' יונתן (סוטה דף מ"ו ע"ב) דלא יזרע היינו להבא, ולעבר ידעינן מאיתן, ופלוגתא דר' יאשיה ור' יונתן אליבא דרבא, היינו לעבר דר' יאשיה סבר שהוא לעכוב, ולר"י אינו לעכוב, רק למצוה ולכן אף שאינו אותן כשר ומתני' כר' יונתן ודו"ק היטב בסוגי' שם. וכבר האריכו בזה מהרי"ק ובאר שבע והתוי"ט וחכם צבי ומיני תרגומא (ומ"ש שהת"א סובר לעתיד, מדת' "ולא יתפלח"ביו"ד ולא באל"ף, בכ"י הוא באל"ף, ובחומשי רוו"ה "די לא אתפלח בה ולא יזדרע").