נתינה לגר · דברים · פרק 7 · פסוק 2

ולא תחנם, ולא תרחם עליהין. לעיל (שמות ל"ג י"ט) "וחנותי את אשר אחון ורחמתי וגו' ת' "ואחון וכו' וארחם"? אבל באמת גם זאת היא מסגולות המתרגמים הארמיים לשנות לפעמים את הפעל בבואו יחידי, מאשר יבא רצוף אל רעו הנרדף אתו, ולדוגמא נביא איזה ראיות ומהן יוכל הקורא להקיש כי השערתנו איננה כוזבה ב"ה, השרש "מור" כשבא בהפעיל בעברית שאז הוא נרדף עם "חלף" ות' בש' "חלף" כמו "ואם המר ימיר" (ויקרא כ"ז יו"ד) ת' "ואם חלפא יחליף" וכשיתחבר בעברית אל הש' "חלף" יתרגמו בש' "עבר" כמו "לא יחליפנו ולא ימיר אותו" (בפסוק הנ"ל מקודם) ת' "לא יחליפנה ולא יעבר יתה" וכן הש' "בעי" בארמית, הוא הת' של השרש "בקש" בעברית [ירמיה ה' א', תהלים ל"ז ל"ו, שה"ש ג' א'] והש' "תבע" הוא הת' של הש' "דרש" בעברית. [לקמן כ"ב ב', כ"ג ב'‏] ולעיל [ד' כ"ט] כי נקרו ויאתיו שני הפעלים "בקש ודרש" יחד "ובקשתם משם את ה' אלהיך ומצאת כי תדרשנו וגו', החליף לת' השרש "בקש" בש' "תבע" והש' "דרש" בש' "בעי" כי תרגם "ותתבע מתמן דחלתא דה' אלהך ותשכח ארי תבעי כו'", ויש לי ב"ה עוד ראיות רבות ע"ז, ואין רצוני להאריך.