יום הלדת, יום בית ולדא. משמע שסובר כמ"ש הראב"ע שהמלכה היתה הרה, ולכן ת' בפסוק שלפני זה" בעוד שלשת ימים, בסוף תלתא יומין" אך מלת "בית" קשה, ואפשר שהוא ט"ס וצ"ל "דאתיליד" וחסר "יומא" (ובחומשי הח' רוו"ה כתיב "יומא") גם אפשר שולדא הוא Valida שבל' ערבי הוא "אֵם" בכלל ואשת הסולטאן בפרט, ומצאתי בס' עו"א שגרס "איתוולדא" ולא נהירא חדא דהיה צ"ל "אתילדא" ביו"ד כלקמן (מ"א כ'). ועוד שחסרה מלת "יומא" ולכן נ"ל כמ"ש. ואל תתמה שת' "בית" ולא "בי" כי כן דרכו גם דרך חז"ל לו מרבות המשתה, בית האבל ולפעמים בו שבוע הבן.
קריאה במקור
נתינה לגר · בראשית · פרק 40 · פסוק 20
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011493030205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a6a6651a2b1c96af6f588da20c7a88b24852a19e0c08df2d58058a4c659f6b6b