נתינה לגר · דברים · פרק 22 · פסוק 9

תקדש, תסתאב, ערש"י שג' "תסאב".

המלאה הזרע, דמעת זרעא. ר"ל תערובת הזרע עם התוספת ממה שנתגדל ונתרבה, כי "דמעה" הוא ערוב, כמ"ש בש"ס (גיטין נ"ג) "מדמע היינו מערב" והנה ברור אצלנו שמ"ש רש"י (שם שם) "ואיני יודע מהו ל' דמע" שכוונתו על דמע בלה"ק, כי בתלמוד יש משניות הרבה המדברות מל' "דמע, דמוע, מדמע" וכ"כ רש"י בתרומה, ומ"ש שם הר' משה מפונטיזא שדמע הות לח והביא ראיה מת"א שת' פה "המלאה, דמעת" "וכמלאה" (במדבר י"ח כ"ז) "מלייתא" הנה לדעתנו משמע להפך, שדמע הוא ביבש ומלייתא הוא בלח, ואפשר שהוא משם מושאל מדמעות העין, מפני שהדגן נופל מן השבלים כדמעות, וכן בת"י ע"פ "ראשית תבואתה" (ירמיה ב' ג') מצאנו ג"כ "כדמעא ארמות עללא" ע"ש. וערש"י ע"פ מלאתך ודמעך (שמות כ"ב כ"ז) ומה שהעירונו שם, ובמס' תמורה (דף ט').