תזריע, תעדי. עיין ברמב"ן שפירש דעת המתרגם שהוא כמו זרועיה תצמיח, יען כי הפעל "עדי" בארמית כשבא בפיעל הוראתו על הזריעה ולכן בא תמיד גם על ההריון. ועיין מ"ש על פסוק וחרב לא תעבור בארצכם, ורומז למ"ש רז"ל (ברכות ס', נדה כ"ה, כ"ח ול"א) "אשה מזרעת תחלה יולדה זכר". נדת דותה, רחוק סובתה. נראה שמפרש "נדה" מש' "נדד" (והוא על משקל "פִּלָּה" כמו "מִדָּה" מש' "מדד") יען שהיא מנודדת ומרוחקת מבעלה, ומלת "דותה" דלא כרש"י שפי' מל' "זיבה" או "מדוה" רק כמ"ש הרמב"ן שהוא נגע וצער וטומאה באשה, וכמו שת' לקמן (ט"ו כ"ה) "זוב טמאתה, דוב סאיבתה" וכן כמה פעמים.
קריאה במקור
נתינה לגר · ויקרא · פרק 12 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011493030205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a6a6651a2b1c96af6f588da20c7a88b24852a19e0c08df2d58058a4c659f6b6b