גרש כרמל, פירוכין רכיכין. ולקמן (פסוק ט"ז) "מגרשה" בחומש רוו"ה "מגרסה" בת"א, והוא תימה, ולכן נראה שם הגי' יותר נכונה "מפרוכה" וכ"ה בכ"י שלי. והנה לדעת הת"א, כרמל טעם לגרש, שלמה גורסין אותו לשברים מפני שהעומר בא כרמל ר"ל מלילות רכות ואם יוטחן דק דק יתערבו בו הסובין וזהו שאמרו רבותינו (מנחות ע"ב א') "מצוה להביא מן הלח" ופרש"י דכתיב כרמל, רק לפ"ז צ"ע על הת"א שת' (לקמן כ"ג י"ד) "וקלי וכרמל, וקלי ופירוכן" ולמה לא ת' "רכיכין" וצ"ע.
קריאה במקור
נתינה לגר · ויקרא · פרק 2 · פסוק 14
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011493030205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a6a6651a2b1c96af6f588da20c7a88b24852a19e0c08df2d58058a4c659f6b6b