נתינה לגר · דברים · פרק 25 · פסוק 5

החוצה לאיש זר, לברא לגבר חלוני. מ"ש "לברא" כוונתו לחוץ ממשפחתו כמו "מולדת חוץ" או כדרשת רז"ל (יבמות י"ג ע"ב) שאין קדושין תופסין ביבמה, אבל מה שת' "זר, חלוני" צ"ע שלא מצינו התאר "חלוני" בתרגום כ"א עלמי שאינו כהן, כמו "וזר לא יאכל קדש" או "ובת כהן כי תהיה לאיש זר" אבל על איש שאינו ממשפחתו ית' תמיד "נוכראה" ואולי הוא הוספה מת' ירושלמי, שבירושלמי ויונתן מצינו "חלוני" גם על איש שאינו קרוב ממשפחה, כמו "ויתנכר אליהם" [בראשית מ"ב ז'] ת' "ואתעבד ביניהון כחלונאי" וכן "ארחי ורבעי זרית" [תהלים קל"ט ג'] ת"י "אתעבידת חלוני".

ובן אין לו, ובר לית לה. ת' כפשוטו ולא כדרשת רז"ל "עיין עליו" עמ"ש לעיל (בראשית ט"ו ג') ועמ"ש לקמן פסוק י"ב, ובהקדמה כוללת כתבנו שמזה ראיה קצת לסברת ידידי הרב הגאון מהור"ר שי"ר ז"ל שבמקומות שנמהר הדבר לב"ד לא חש אונקלוס והניח המקרא על פשוטו, אבל לפ"ז יותר תמוה מה שת' לעיל (ויקרא כ"ב י"ג) "וזרע אין לה, ובר לית לה" שהוא נגד הפשע ונגד הקבלה, כי זדע משמע בין זכר ובין נקבה, ומתניתין ערוכה היא (יבמות ס"ט ע"ב, ע"נו ע"ב, ובהרבה מקומות שאפי' בת ועובר פוסלת בת כהן מתרומה, ומפורש בקדושין (דף ע"א) "וזרע אין לה אין לי אלא זרעה זרע זרעה (אפי' פסול ע"ש בתוס') מנין ת"ל אין לה עיין עליו, וכ"כ הרמב"ם בפי' המשנה סוף פרק אלמנה בשם הספרא (והא דכתב הרמב"ם בהלכות תרומות פ"ו הל' ח' "אם לא הניח בן כו'" לאו דוקא כמבואר בכמה הלכות), והוכחנו בהקדמתנו שבכל המקומות שאין בהן חילוקי דעות ת' כפשוטן, אולם בפסוק זה נוכל לומר כי המת' סובר כמו שכתב הריטב"א בקדושין דף ד' שכתב "בן משמע בן ממש אבל זרע משמע כל יוצאי ירכו", וכ"מ בסנהדרין (דף ס"ד ע"ב) "בנו ובתו בן בנו מנין ת"ל מזרעו כל יוצאי ירכו" ע"ש וזהו דעת אונקלוס בפי' הכתוב, דמדכתבה התורה לרבוי "אין לו" עיין עליו, ש"מ שבן הוא בנו ממש, ות' כפי הפשט.