נתינה לגר · דברים · פרק 26 · פסוק 5

וענית, ותתוב. כמ"ש בבכורים (פ"ג מ"ז) בראשונה היו מקרין וכו' ובירושלמי שם "וענית ואמרת תני אין עניה אלא מפי אחר" ר"ל אחר קורא והוא עונה אחריו (הגר"א).

ארמי אבד אבי, לבן ארמאה בעא לאובדה ית אבא. "בעא" בארמית הוא ת' "בקש" בעברית, והכוונה כמו שנמצא בהגדה ש"פ "בקש לבן הארמי כו' ומל' "אבד" לדעתו הוא פעל יוצא (ומוסב על לבן כפירש"י) ומניח הטעמים הסכים ג"כ לפירושו, בחברו "אבד" אל השם "אבי" (ואלו לפי הראב"ע שארמי אֹבֵד הוא תאר לאבי, היה צ"ל אֲרַמִי אֹבֵד אָבִי) ומה שטענו על רש"י והת"א מן "וירד מצרימה" (שמשמע שאבי הוא נושא המאמר) אמר אאמ"ו הג' זצ"ל שאיתא במדרש (וכ"ה במס' שבת דף י"א) "אל ישנה אדם בנו בין הבנים שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף נתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים" וזה נמשך מלבן שרימה את יעקב בתתו לו לאה בראשונה ולולא זאת היה יוסף הבכור, ויכול היה בדין לשנותו בין הבנים, ובדרך זה פי' גם המ"ר פ' וישב "אלו היה יודע ראובן שהתורה תכתוב עליו וישמע ראובן ויצילהו מידם היה נושאו על כתפו" כי באמת לא נצול יוסף על ידי ראובן, ואיך אמרה התורה ויצילהו מידם" אלא ודאי שהתורה מצרפת מחשבה למעשה, וא"כ היה יוסף הבכור ע"פ מחשבת יעקב, ומותר ליעקב לשנות, ולשנאת האחים לא היה שום מקום. ודפח"ח.