כל אשר צוה, כל די פקד. ערש"י שכ' "אפ' דברים שלא צוה לו רבו כי משה צוה לעשות תחלה כלים ואח"כ משכן כו'" ועיין במס' ברכות (נ"ה ע"א) ובארתי בדרוש שמשה צוה להשיג מהות שלמות הבורא ית' מהמאוחר אל הקודם, כמ"ש "וראית את אחרי" ר"ל מצד פעולותיו הנמצאים ונראים לעין וזהו ארון וכליו ר"ל התורה ובריאת העולם וכל מעשיו, אולם בצלאל בצל אל היה וידע מהות הבורא ית' עצם נבדל נקי מחומר, ולכן בנה משכן ואח"כ ארון ואח"כ כלים, ומטעם הזה נסמכה למאמר הזה מימרא אחרת "אמר ר"י א"ר יודע היה בצלאל לצרף אותיות כו' " ומיושבת בזה קו' תוד"ה לך אמור, והארכתי בזה.
קריאה במקור
נתינה לגר · שמות · פרק 38 · פסוק 22
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011493030205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a6a6651a2b1c96af6f588da20c7a88b24852a19e0c08df2d58058a4c659f6b6b