טמא לנפש, דמסאב לטמי נפשא. ערש"י שהביא הת' וכ' "אומר אני שהוא עצמות אדם בל' ארמי והרבה יש בב"ר, אדריאנוס שחיק טמיא, שחיק עצמות" וע' בס' אוג"ר שהביא ג"כ דברי רש"י, וכ' כי דעת רש"י ז"ל רחוקה ודחוקה מאד בזה כי לא מצאנו לאונקלוס שית' עצם בל' "טימיא" אלא "גרמא" בכ"מ, וכ' "והנכון שאין המלה זזה מל' טומאה" וכתב כל פעם "טמי נפשא" לרמז שרק נפש האדם טמאה ומטמאה ולא בהמה, וכמו שהשיב ריב"ז לצדוקים (ידים פ"ד משנה ו') אבל גם משאר טומאות משתלחים, ולעיל (ויקרא כ"ב ד') הוכחתי שדעתו כמ"ש הרמב"ם (פ"ג מהל' ביאת מקדש) שאינו חייב כרת אלא בטומאה שהנזיר מגלח עליה, ע"ש.
קריאה במקור
נתינה לגר · במדבר · פרק 5 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011493030205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a6a6651a2b1c96af6f588da20c7a88b24852a19e0c08df2d58058a4c659f6b6b