נתינה לגר · שמות · פרק 17 · פסוק 16

כי יד על כס יה, בשבועה אמירא דא מן קדם דחלא דשכנתה על כרסי יקרה. ר"ל בשבועה זאת נאמרת מלפני יראת שכינתו על כסא כבודו "בשבועה אמירא" הוא ת' "כי יד" והוא כמו "כי אשא אל שמים ידי" ויותר נראה כהכ"י שמצאתי, כי מלות "בשבועה אמירא דא" אינן מהת"א, ונכתב בצדו ממכילתא "ר"א אומר נשבע הקב"ה בכסא כבוד", או מפירש"י, כי לא מצינו בתרגום בשום מקום מלת "שבועה" שהיא לה"ק, רק "מומתא" או "קימא" שהיא ארמית, רק בת"י שבעת ה' אשר בינותם (ש"ב כ"א ז') ת' "שבועה" בלה"ק, וכ"ת הירושלמי בפ' "כי אשא אל שמים ידי, זקפית בשבועה ית ידי" וע"פ "השבועה הגדולה" [שופטים כ"א ה'] ת"י "שבועתא רבתא" וכן "אל נשא ידך" [תהלים י' י"ב] ת"י "קיים שבועת ידך" וראי' ברורה לזה שהרמב"ם במו"נ פכ"ח הביא רק מלות "מן קדם אלהא דשכינתא בכורסא יקרה" ולא "בשבועה" וזה פלא. ומן קדם דחלא דשכנתה על כרסי יקרה" הוא תרגום "כס יה" ואולי הוא כמו ששמעתי, משום שאהרן וחור לקחו אבן ושמוה תחת ידיו ויהי ידיו אמונה עד בא השמש, לכן אמר אם כשהיתה היד נשענת על האבן עשתה כך שהיתה אמונה עד בוא השמש אם תהי' יד על כס יה, על אחת כמה וכמה שתהיה מלחמה וישועה לא יום א' רק מדור דור".

מלחמה לה', דעתיד דאתגח קרבא קדם ה'. בעמלק מדר דר, בדבית עמלק לשציותהון מדרי עלמא. ר"ל לעתיד ילחם מלחמה בעמלק במצות ה' להכריתם מדורות עולמים ע' בתיב"ע שת' "דהוא במימרה יגיח קרבא" ולדעתו הל' של "לה'" הוא במקום "של" והוא כמו "מלחמת ה'" וכמו "מזמור לדוד" שהוא כמו "מזמור של דוד" ובכ"י שלי הגי' כך. אמירא דא מן קדם דחילה תקיפא ושכנתה על כורסא יקרא דעתיד לאתגחא קרבא מן קדם ה' בדבית עמלק ולשציותהון מדרי עלמא.