נתינה לגר · במדבר · פרק 21 · פסוק 5

וידבר העם באלהים ובמשה, ואתרעם עמא במימרא דה' ועם משה נצו. לחלק כבוד לשכינה לא רצה לת' "נצו במימרא דה' " וכן ויאמינו בה' ובמשה עבדו (שמות י"ד ל"א) ת' "והימנו במימרא דה' ובנבואת משה" וכן (שם כ' י"ד) וכן (שם כ"ג י"א) והארכנו בזה בהקדמה כוללת, ויש להעיר פה כי העברי ישמש בשרש "דבר" בקשור מלת "אל" או הל' הבא במקומה, רק כשכוונתו שדבר אל האיש ההוא בדרך צווי או אזהרה אבל כשישמש בקשור ב' יכוין לפעמים על הדבור בדרך צווי ולפעמים על הדבור בדרך אהבה, ולהפך כשמדבר עליו קשות (בפניו או שלא בפניו) לא כן הארמי, כי על הדבור בדרך צווי יאמר "מליל עם" ועל הדבור בדרך חבה, או להפך קשות שלא בפניו, יאמר "מליל ב" ולכן תראה כי הכתוב אמר לעיל (י"ב ב') "הרק אך במשה דבר ה' הלא גם בנו דבר" והמתרגם האלהי ברצותו להראות כי גם אהרן ומרים הבינו בנפשותם כי מדרגת דבור ה' אליהם לא שוה אל דבורו אל אדון הנביאים, שינה לת' שם "הלחוד ברם במשה מליל ה', הלא אף עמנא מליל" וכשידבר אדם קשות בפני זולתו, לא ישמש הארמי בש' "מליל" כ"א בש' "נצי" ולכן פה שדברו קשות בפני משה [כעדות הכתוב "למה העליתונו" בנוכח] לא ת' "ובמשה מלילו" כ"א "ועם משה נצו" וכן לקמן פסוק ז' "כי דברנו בה' ובך" ית' "ארי אתרעמנא קדם ה' ועמך נצינא" [ורק בכ"י הנו' ובמשה].

הקלקל, דמיכלה קליל. ר"ל קל להתעכל, וכפירש"י.