בערכך, בפרסן. ע' מ"ש לעיל (ה' ט"ו) שהת"א סובר שהכ' האחרונה היא שרשית, וכדעת רש"י, ולא כמ"ש הראב"ע (שם שם) ששב אל הכהן, (ולא אדע לכון מי לחץ אותו לת' תמיד "פרסנה" בכנוי, תחת אשר בעברית איננו בכנוי, וביותר בפסוק ה' ו' "והיה ערכך הזכר" שמלות "ערכך" באות בנסמך לפי הטעם והענין, נם שם ת' בכנוי שלא כמשפט הלשון? וכן בפסוק כ"ה, ששם הכנוי שלא לצורך כלל?).
קריאה במקור
נתינה לגר · ויקרא · פרק 27 · פסוק 2
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011493030205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a6a6651a2b1c96af6f588da20c7a88b24852a19e0c08df2d58058a4c659f6b6b