קדשיו, מעשר קודשיא. לעיל (פסוק ט') ת' "קודשיא" והכא הוסיף מלת "מעשר"? וכן "רק קדשיך" (דברים י"ב) ת' "לחוד מעשר קודשך", אבל בכ"י ליתא שם מלת "מעשר" גם לקמן. (דברים כ"ו י"ג) ת' "קדש, מעשרא". משום שכל הפרשה שם משתעי במעשר, אבל הכא קשה, אפשר שכוונתו לכלול דעת רז"ל (שהובאה ברש"י) "מי שמעכב מעשרותיו כו' סוף שאין שדהו עושה אלא אחד מעשרה כו' "וערמב"ן שפי' כוונת הכתוב שגם הקדשים שצותה התורה לתת אותם לכהן, הם ביד הבעלים לתתם לכל כהן שירצה וטובת הנאה לבעלים, וכתב שזהו דעתו של אונקלוס.
קריאה במקור
נתינה לגר · במדבר · פרק 5 · פסוק 10
נוסח המקורעברית נגישה — בהמשךתקציר — בהמשךלימוד — בהמשך
לו יהיו, דליה יהון. לכאורה קשה הלא לפי תרגומו ששב על מעשר למה ת' "יהון" בל"ר, אבל באמת דרכו להחזיק בלשון הכתוב, ולפי מ"ש הרמב"ן בדעתו של אונקלוס אתי בלא"ה שפיר.
על הנוסח והמהדורה
- מהדורה
- Vilna, 1876
- רישיון המהדורה
- Public Domain
- ייחוס ומקור המהדורה
- https://www.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH990011493030205171/NLI
הטקסט מיובא ממאגר ספריא; לא נכתב ולא נוקד מחדש באמצעות AI. עיצוב תגי HTML הותאם לתצוגה. הנוסח נשמר לפי המהדורה המצוינת, לרבות פערים אם קיימים בה.
כיסוי מיקומי הטקסט הושווה למאגר. בדיקה זו אינה הגהה מדעית של הנוסח.
SHA-256: a6a6651a2b1c96af6f588da20c7a88b24852a19e0c08df2d58058a4c659f6b6b